באונסק"ו מתעלמים מהמלצות המומחים ומקבלים החלטות פוליטיות

ההחלטה של אונסק"ו מאתמול להכיר בכנסיית המולד כאתר מורשת עולמית בסיכון התקבלה בניגוד מפורש להמלצות וועדת מומחים מטעמם, וכנגד טיוטת ההחלטה שהוצעה בפני מליאת הארגון.

בהמשך למאמצים הפלסטיניים להתקבל לגופי האו"ם ולקבלתם לאונסק"ו בסתיו שעבר, הגישו הפלסטינים בקשה להכרה באתר כנסיית המולד בבית לחם כאתר מורשת עולמית בסיכון, אשר זכאי להגנה מטעם מוסדות האו"ם ולעמידה בתנאים מחמירים של שימור ופיתוח בר קיימא.

בעקבות הבקשה, הדורשת פעולה מיידית ותקיפה למניעת הנזקים שגורם כביכול "הכיבוש הישראלי" לאתר, בחן צוות מחקר מקצועי ובלתי תלוי של קבוצת המחקר הצרפתית ICOMOS  המשמשת כיועץ חיצוני לאונסק"ו את המצב בשטח, ובדוח נוקב שחיברו שללו לחלוטין את טענות הפלסטינים.

"אנו לא רואים במצב בכנסייה נזק מיוחד או סכנות ספציפיות ההופכות את המצב בה למצב חירום המצדיקים נקיטה של צעדים מיוחדים על ידי ועדת המורשת העולמית" כתבו המומחים, לאבחנתם הכנסייה לא "ניזוקה קשות" ולא "מצויה באיום מיידי". כך שלמעשה "אין שום צורך בפעולה מיידית לשם הגנה על הנכסים". 

יתרה מזאת, המומחים קבעו כי דווקא הממשל הישראלי הוא זה שערך שיפוץ נרחב במקום לאחרונה בגג המבנה, שנאמר כי הוא מצוי בסיכון גבוה "השיפוץ נערך בשנת 1990, כאשר העבודות נעשו ביוזמת השלטונות הצבאיים הישראלים".

בעקבות הדוח, גובשה טיוטת החלטה של אונסק"ו שעמדה לדיון בכינוס השבוע בסנט פטרסבורג, הדוחה את הבקשה הפלסטינית, ומצהירה כי היא "לא מכירה בתנאים בכנסיית המולד ככאלו המעמידים את האתר בסכנה" וכי יש "לדחות את הבקשה להכליל את הכנסייה ברשמית החירום של אתרי המורשת העולמית". כן קראה הטיוטה "להנחות את המדינה המציעה להגיש בקשה להכרה במסלול הרגיל של אתרי מורשת, בכדי לאפשר הליך מסודר של בדיקה, ואותנטיות של הבקשה".

אלא שלמרות הכול, בהחלטה הסופית קיבל הארגון את הטיעון הפלסטיני והכיר בכנסייה כאתר מורשת עולמית בסיכון, בניגוד לעמדת המומחים ובניגוד לעובדות בשטח.

הציניות שבהחלטה גוברת לאור הדלדול באוכלוסייה הנוצרית בבית לחם תחת השלטון הפלסטיני. בעוד שבשנת 1948 היו נוצרים 80% מתושבי העיר, הרי שלאחר הסכמי אוסלו ומסירת העיר לשליטת הרש"פ, ירד שיעורים לכדי שני אחוזים בלבד.

החלטה זו מוכיחה כי הסטנדרטים באונסק"ו הם רחוקים מלהיות מקצועיים, וכי ישנה מעורבות גוברת של הטיות פוליטיות בהחלטות הארגון.

טיוטת ההחלטה של אונסק"ו

דו"ח המומחים מטעם  ICOMOS

ראה גם: האם הרשות הפלסטינית אכן מתאימה לשמור על אתר מורשת עולמית?

יום הנכבה 2012 – אש"פ והחמאס דורשים ליישם את זכות השיבה (ממר"י)

מתוך ממר"י:

כמדי שנה ציינו הפלסטינים את יום הנכבה בתהלוכות, בעצרות, בכנסים, בדקות דומיה, בתחרויות ספורט ובקריאות מצד כל גוני הקשת הפוליטית הפלסטינית ליישם את זכות השיבה. להלן תרגום מקצת התבטאויות בנושא:

אש"פ

יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס אמר בנאום ברמאללה לרגל יום הנכבה ב-15 במאי 2012:

"העם [הפלסטיני] דבק בזכויותיו הלאומיות ואוצר בזיכרונו את שמות עריו וכפריו אפילו אם חלו בהם שינויים. ביום הנכבה אנו שולחים לעולם כולו את המסר הבא – לאחר 64 שנים ולמרות כל הפשעים נגד הזכות שלנו, וכל היוזמות לגרש אותנו וליישב אותנו מחדש, אנו נשארים על האדמה הזאת כמו עצי האלון והזית... אש"פ דבק בזכות שיבת הפליטים כזכות מקודשת... הדור שלנו, דור הנכבה, זוכר את השנים הראשונות לאחר 1948 ואת הסבל של מי שנותרו באדמת המולדת, את אלה שהפכו לפליטים במולדתם, או פליטים מחוץ למולדתם. כולם סבלו באותה מידה. כל איש מחפש את אחיו והאימהות את בניהן כדי לשרוד ולהתקיים, אך הם לא שכחו את פלסטין ולא את זכותם בפלסטין. המולדת נותרה בליבם ובמצפונם."

עבאס הוסיף כי המאבק נמשך בדרכים שונות למימוש העקרונות וביניהם זכות שיבת הפליטים למולדתם לפי החלטת האו"ם 194 ולפי יוזמת השלום הערבית.[1]

ראש מחלקת הפליטים באש"פ זכאריא אל-אר'א אמר בתהלוכה בעזה לציון הנכבה:

"לעולם לא נקבל שום חלופה לשיבה ואנו דוחים את תוכניות היישוב מחדש."

חבר הוועד המרכזי של פת"ח, מחמוד אל-עאלול כתב במאמרו באתר המקורב לפת"ח www.alaad.ps:

"את זכות השיבה יש להעביר מסיסמאות למאבק להגשמתה...יש לדבוק בעקרונות ובזכות השיבה ולהיות נחושים מבלי להפגין מרחב גמישות."[2]

בגילוי דעת של תנועת הפת"ח נאמר:

"לעם הפלסטיני בפזורה יש זכות שיבה. יש להבטיח את זכויותיו הלגיטימיות שאושרו באמנות ובחוקים בין-לאומיים. התנועה מבטיחה להמשיך בדרך המאבק הלגיטימי עד שיושגו המטרות הלאומיות והיא דבקה בעקרונות ובזכויות הלגיטימיות ובראשן זכות שיבת הפליטים לעריהם, לכפריהם, לבתיהם ולאדמותיהם."[3]

בעל טור, בהאא' רחאל, כתב ביומון הרש"פ באל-חיאת אל-ג'דידה:

"ב- 15 במאי, יום הנכבה וההגירה, יום גירוש העם הפלסטיני ועקירתו מאדמתו וממולדתו מעריו ומכפריו שנהרסו ע"י קבוצות ההגנה והלח"י הציוניות הנאציות, שגירשו את התושבים באיומי נשק וברצח... אנו חולמים על תפוזי יפו והכרמל בחיפה. זיכרונותינו וההיסטוריה של אבותינו הם העדות  לזכותנו שנגזלה, זכות נצחית שלא תישכח ולא תיעלם עם השנים... לא שכחנו את משב הרוח בגליל, את ההמנון לחיים בתל אביב, את ריח הנרקיס לרגלי הכרמל. כל פלסטין! נעלה אותך בזיכרוננו ואת נמצאת בתוכנו בכאב ובעצב כל עוד אנו רחוקים ממך עד שנחזור אליך לחיפה, לעכו וליפו, כל פלסטין ההיסטורית."[4]

http://www.al-arabeya.net/images/pic(972).jpg

חמאס

לשכת ההסברה של חמאס בעזה פרסמה גילוי דעת שבו טענה כי שום הסכם או חוזה לא יוכלו לבטל את זכות השיבה וכי "ההתנגדות בכל סוגיה, ובראשם התנגדות החמושה, תישאר האופציה האמיתית להשיב את האדמה ואת המקומות הקדושים ולהגשים את השחרור ואת השיבה."[5]

ד"ר עצאם עדואן כתב במאמר באתר המקורב לחמאס www.palinfo.com שהשיבה לפלסטין תושג באמצעות הג'יהאד:  "המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין."[6]

חבר המועצה המחוקקת מטעם חמאס, מושיר אל-מצרי אמר במסע"ת בסיום תהלוכה לרגל יום הנכבה:

"בכל מקום שבו הם נמצאים מצפים הפליטים לחזור ליפו, חיפה ולכל האדמות הפלסטיניות שגורשו מהן... זכות השיבה מקודשת, אישית וקיבוצית, אין לוותר עליה, להתפשר או לנהל מו"מ עליה. זו זכותם של השהידים והפצועים שנתנו מדמם והזכות של כולנו, כמו של אבותינו לשחרר את כל פלסטין."[7]

ערביי ישראל

ראש התנועה האסלאמית בישראל, ראא'ד צלאח אמר כי אין חזרה מזכות השיבה.[8]

[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.5.2012

[2] www.alaad.ps15.5.2012

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.5.2012

[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 15.5.2012

[5] http://www.palinfo.com 15.5.2012

[6]www.palinfo.com;  www.felesteen.ps 15.5.2012 

[7] www.palinfo.com  15.5.2012

[8] אל-קדס (ירושלים), 20.5.2012

איגוד העיתונאים הפלסטיני נלחם בעיתונאים שחושפים שחיתות: 9 נעצרו

כך מדווח חאלד אבו טועמה במאמר שפורסם באתר ה Gatestone Inatitute.

לפי דבריו, "בשבועות האחרונים הרשות הפלסטינית וכוחותיה עצרו לפחות תשעה עיתונאים ובלוגרים בגדה המערבית שעסקו בחשיפת שחיתויות במנגנוני הרשות. הרשות הפלסטינית ואיגוד העיתונאים שלו לא מעוניינים בחשיפת מידע מביך מסוג זה בפני העולם הרחב"

מלבד זאת מדווח טועמה בהרחבה על מדיניות האיגוד הפלסטיני בכל הנוגע למפגשים של עיתונאים פלסטינים עם עמיתיהם הישראלים "איגוד העיתונאים הפלסטיני החליט לפתוח בקמפיין כנגד עיתונאים פלסטינים המבצעים את הפשע החמור של פגישות עם עיתונאים ישראליים. האיגוד, שנשלט על ידי הפתח ומקושר להנהגת הרשות ברמאללה מאיים בסנקציות כלפי אותם עיתונאים, הפועלים לדעת ל'נורמליזציה' עם ישראל"

"חופש ביטוי" גרסת פלסטין: אסור להיפגש עם עיתונאים ישראליים

בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס (7.5.12) נידון כנס של איגוד העיתונאים והבלוגרים הפלסטיני שעסק בגבולות חופש הביטוי. באופן מפתיע, בכנס זה עסקו רבות בשאלת גבולות הביקורת שרשאים העיתונאים לבטא:

בכירים ברש"פ, עיתונאים ובלוגרים מתלבטים עתה בהגדרת עקרונות חופש הביטוי וגבולותיו, ובהבחנה בין ביקורת לגיטימית לבין השמצה "אנו מבינים שיש לנו כוח קונסטרוקטיבי" אומר נאבלה חראישי, דובר איגוד העיתונאים "ומצד שני יש לנו כוחות הרסניים שיכולים להביא לקטסטרופה"

משהו על האופן בו תופים העיתונאים הללו את גבולות הביקורת שלהם אפשר ללמוד ממדיניות הארגון. בבדיקה שערך בלוג EOZ, מתברר כי איגוד העיתונאים הפלסטיני מתנגד באופן מוחלט לפגישות של עיתונאים עם נציגים ישראליים, כפי שדווח בJPOST:

כל עיתונאי פלסטיני שנפגש עם עמית ישראלי יסולק מהאיגוד. "אנו מתנגדים לפגישות מסוג זה מכיוון שהן נועדו להשגת נורמליזציה עם ישראל" אמר בכיר באיגוד העיתונאים ברמאללה "חבר איגוד שייפגש עם עיתונאי ישראלי יפוטר לאלתר.

שרת הרווחה הפלסטינית: נחוצה אחדות פלסטינית לשחרור כל פלסטין

מתוך מבט לתקשורת פלסטינית: 

שרה ברשות הפלסטינית אמרה בחודש שעבר שעל הפלסטינים להתאחד כדי שיוכלו להתרכז בשחרור "כל פלסטין," דהיינו כל ישראל.

באירוע בהשתתפותם של שלושה שרים פלסטינים, שרת הרווחה מאג'דה אל-מצרי קראה לאחדות פלסטינית ולפיוס בין פת"ח וחמאס, כדי שיוכלו "להתפנות למאבק לשחרור פלסטין - כל פלסטין."

"מבט לתקשורת פלסטינית" תיעד כי כשהרשות הפלסטינית משתמשת בביטוי "כל פלסטין," הכוונה היא לכלול את כל שטח ישראל.

להלן הדיווח בעיתון הרש"פ היומי על האירוע שבו דיברה שרת הרווחה הפלסטינית:

"נשות פלסטין ציינו את ה-8 במרץ (יום האישה הבינלאומי) בעצרת מרכזית שבה השתתפה קבוצה של אסירות משוחררות ממחוזות הגדה המערבית. באירועי [העצרת] השתתפו השרה לענייני נשים, רביחה ד'יאב, שר האסירים, עיסא קראקע, שרת הרווחה, מאג'דה אל-מצרי... ונציגים מהשטחים שנכבשו בשנת 1948 (כלומר מדינת ישראל)...
אל-מצרי גינתה בחריפות את הפגיעה מצד רשות בתי הסוהר באסירה [השובתת-רעב] אל-שלבי... 'אנו דורשים מכולם לזרז את הפיוס [בין חמאס לפת"ח] ולסיים את מצב הפילוג, כדי שיתאפשר לנו לעמוד נגד הכיבוש, לעצור את פעולותיו נגד אסירינו, ולהתפנות למאבק לשחרור פלסטין - כל פלסטין.'"

[אל-חיאת אל-ג'דידה, 09/03/2012]

סקר: הפלסטינים שוללים את זכותה של ישראל להתקיים, ורואים בשתי המדינות שלב בדרך לחיסולה

סקר שערך מכרז המחקר The Israel Project מגלה כי מרבית הפלסטינים עדיין סבורים כי לישראל אין זכות קיום וכי על הפלסטינים לשאוף להשמדתה. פתרונות הביניים כמו רעיון שתי המדינות, נתפס על ידם כשלב הכרחי בדרך להשגת המטרה השלמה.

	מסכים חלקית	מסכים ביותר	סה"כ	סה"כ מבין המשיבים לשאלה
הפתרון הרצוי הוא שתי מדינות החיות זו לצד זו	12%	13%	25%	32%
צריך להתחיל עם שתי מדינות ולהתקדם משם למדינה אחת גדולה	30%	22%	52%	68%

	מסכים חלקית	מסכים ביותר	סה"כ	סה"כ מבין המשיבים לשאלה
לישראל יש זכות קיום בתור בית לאומי יהודי	4%	4%	8%	9%
הפלסטינים צריכים לשאוף להשתלט על כל האדמה לטובת המדינה הפלסטינית	57%	27%	84%	91%

החשיבה מחדש בצד הפלסטיני - מחייבת גם אותנו לשים את הקיבעונות המדיניים מאחור, ולבחון חלופות חדשות.

אחמד קריע (אבו עלא): "יש לחשוב ברצינות על סגירת פתרון שתי המדינות ופתיחת דף חדש"

במאמר שפרסם לאחרונה בעיתונות הפלסטינית ביסס אבו עלא את הטענה כי רעיון שתי המדינות לשני עמים כבר איננו ישים, וכי יש לחשוב על כיוונים אחרים:

"עברו 10 שנים מאז שאימצה הקהילה הבין-לאומית את המונח שתי מדינות לשני עמים. תוכנית זאת שלא ראתה אור כלל איבדה את חיוניותה ודעכה בהדרגה, לאחר שתקופה ארוכה זרעה תקווה לפתרון צודק ושלום כולל באזור..."

"יש לחשוב ברצינות על סגירת פתרון שתי המדינות ופתיחת דף חדש. המסקנה הזאת לא מצאה חן בעיני הישראלים ומקצתם ראו בה אזהרה שחבוי בה איום להעלות מחדש את פתרון המדינה האחת... מקצת אנשי הימין הקיצוני ראו בכך סחיטה פוליטית ישירה המאשרת את טענתם של חוגים ישראלים רחבים שלא רק שאין פרטנר פלסטיני ואין רצון אצל הפלסטינים לכונן שלום, הם מתנגדים לפיתרון שלום מעיקרו וממשיכים לחתור למוטט את המדינה העברית מבפנים, באמצעות אופציית מדינה אחת דמוקרטית לכל אזרחיה, אופציה שרווחה במשך כמה עשורים לפני פתרון שתי המדינות..."

"פתרון זה מאפשר [לנו] להגדיל את מרחב התמרון ולהמשיך את המתקפה המדינית הכוללת כדי לקחת את הזכויות הבסיסיות שהופקעו מאיתנו לחירות, לעצמאות ולכבוד אנושי ולהחזיר את המשמעות של הסיסמה הישנה של המהפכה שלנו, כלומר מדינה אחת...עלינו לחשוף את הפעילות השיטתית והמאורגנת של ישראל לחיסול פתרון שתי המדינות ולהרס כל היסודות להקמת מדינה פלסטינית. זו עובדה שאפשר להראותה לקוורטט ובייחוד לארה"ב שפתרון שתי המדינות אינו אפשרי. "

מתוך תרגום באתר ממר"י

תובנות אלו של עלא מאששות תחושות קשות שקיימות גם בצד הישראלי. הנימוק הרווח כי אין אצל הפלסטינים פרטנר אמיתי לשלום נובע מן העובדה כי דרישות המינימום של ישראל לגבולות בני הגנה ולשליטה בנכסים אסטרטגיים שונים לא עונות לדרישות המינימום הפלסטיניות הכוללות נסיגה מלאה לקווי 67'. משמעות הדבר היא שהחזון הפלסטיני והחזון הציוני לא מצליחים לדור בכפיפה אחת. 

בעוד שהפלסטינים מקדמים רעיונות אלטרנטיביים בדמות המדינה הדו-לאומית, יכולים גם הישראלים לעשות כן ולקדם שלל מיזמים ורעיונות להסדר היחסים עם הפלסטינים המבוססים על שמירה איתנה על זכויותיה ההיסטוריות והריבוניות של ישראל, תוך הענקת זכויות אדם מרביות לערביי יהודה ושומרון. 

החשיבה מחדש גם בצד הפלסטיני היא אות לכולנו שהגיע הזמן לשים את הקיבעונות המדיניים בדמות שתי המדינות מאחור, ולבחון חלופות חדשות.

ויכוח פנים פלסטיני על גבולות 67 - מחקר חדש של ממר

מתוך ההקדמה לפרסום חדש של ממר"י. המסמך המלא כאן.

"מכיוון שאנו מאמינים בשלום, מכיוון שאנו מעוניינים מאוד להיות מתואמים עם הלגיטימיות הבין-לאומית, מכיוון שהיה לנו אומץ לקבל החלטה אמיצה, ולאור העדר הצדק המוחלט; פנינו אל דרך הצדק היחסי, הצדק האפשרי אשר מסוגל לתקן חלק מן העושק ההיסטורי החמור שבוצע נגד עמנו, והסכמנו להקמת מדינת פלסטין על 22% בלבד משטחי פלסטין ההיסטורית, כלומר על כל השטחים שישראל כבשה בשנת 1967."יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, בעצרת הכללית של האו"ם,לאחר הגשת הבקשה לקבלת מדינת פלסטין בגבולות 1967 לאו"ם[1]

"חמאס הסכימה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים תוך מימוש זכות השיבה. זוהי עמדה ששותפים לה באופן כללי כל הכוחות הפלסטיניים וכל הגורמים הערביים והאסלאמיים... פתרון שתי המדינות כולל הכרה בישראל. לנו בחמאס יש עמדה ברורה שהיא אי-הכרה בישראל... יותר ממחצית העם הפלסטיני שייכים לשטחי 1948, הם נולדו שם או שהוריהם או סביהם נולדו שם. לכן הם שייכים לאדמה הזו והם לא חדשים בה, שזה מקרוב באו. הם גורשו ממנה בכפייה. לא יהיה זה הוגן או צודק שתבוא תנועה פלסטינית כלשהי ותכיר בישראל." יו"ר הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, בראיון ליומון אל-חיאת[2]

הקדמה

בטקס פתיחת המשחקים הערביים לשנת 2011 בדוחה (9.12.2011) הוצגה מפה של מדינת פלסטין, הכוללת את הגדה המערבית ורצועת עזה בלבד, משמע, גבולות 1967.[3] מחמוד עבאס נכח בטקס ולא הגיב. הדבר עורר ויכוח ציבורי פלסטיני סביב מפת פלסטין גבולותיה, המלמד על מחלוקת ציבורית סביב שאיפותיו המדיניות של העם הפלסטיני והתנהלותו מול ישראל והקהילה הבין-לאומית. הוויכוח חושף קושי בציבור הפלסטיני – גם בין תומכי הרש"פ – לקבל את גבולות 1967 ולוותר על חלום "פלסטין ההיסטורית". זאת, על אף החתימה על הסכם אוסלו, הכרתו של אש"ף בישראל, דבקותה של ההנהגה הפלסטינית בפתרון שתי המדינות לפי גבולות 1967 והפנייה לאו"ם כדי שיקבל מדינה זו כחברה בו. הוויכוח גם חושף את ההבדלים בתפיסת הרש"פ והחמאס את מושג המדינה בגבולות 1967, ששתיהן מצהירות כי היא מהווה בסיס לתוכנית פוליטית משותפת. אצל הרש"פ זהו חלק מפתרון שתי המדינות והסדר הקבע מול ישראל על כל היבטיו, כולל פתרון בעיית הפליטים, שאותו היא מציגה בשתי נוסחאות מקבילות: האחת, "פתרון צודק ומוסכם" והשנייה, "זכות השיבה של הפליטים לבתיהם משנת 1948." ממול, בכירי החמאס אומרים כי יסכימו למדינה בגבולות 1967 בלי הכרה בישראל, בלי ויתור על זכות השיבה של הפליטים ובלי ויתור על ההתנגדות החמושה.

מפת פלסטין (בצהוב) כפי שהוצגה בטקס פתיחת המשחקים[4]

www.maannews.net, 10.12.2011

אמצעי התקשורת דיווחו על סערה ציבורית שהתעוררה סביב הנושא: נמסר על ויכוח סוער שהתפתח בקרב הצופים בטקס פתיחת המשחקים בקטר ועל קריאה של צעירים ערבים להשיב את המשלחות לארצותיהם.[5]ראש המשלחת הפלסטינית למשחקים, דאוד מתוולי, ביקש מהוועדה המארגנת העליונה של המשחקים הבהרה לגבי האירוע.[6] איחוד האיגודים המקצועיים הפלסטיניים דרש התנצלות וקרא לליגה הערבית לחקור את האירוע ולתבוע דין וחשבון מן האחראים. לדברי האיחוד, מדובר במפה בלתי מקובלת, המייצגת הכרה ברורה בישות הציונית וקבלה של התוכנית האמריקאית למזרח תיכון חדש.[7] צעירים פלסטינים פתחו דף פייסבוק שכותרתו: "פלסטין אינה ניתן לחלוקה, קטר".[8] פעילים ירדנים קיימו הפגנת מחאה מול שגרירות קטר בעמאן[9] ובהפגנה אחרת בירדן שרפו פלסטינים את תמונתו של אמיר קטר.[10] תנועת הסטודנטים של הג'יהאד האסלאמי ארגנה הפגנת מחאה בעזה בקריאה להחרים את קטר ולהחזיר ממנה את השגריר הפלסטיני עד שתתנצל על האירוע. מאות המפגינים דרשו שלא לוותר על פלסטין ההיסטורית מן הנהר לים.[11]

אירוע זה עורר שיח עממי פלסטיני בנושא גבולות פלסטין ודרך ההתמודדות הרצויה מול ישראל. מאמרים וכתבות בעיתונים ובאתרי האינטרנט של הרש"פ, חמאס וגופים פלסטיניים עצמאיים, עסקו בלהט בנושא. התגובות התחלקו לשני סוגים: התקפות על קטר בהן נטען כי היא הציגה מפה מזויפת וחסרה של פלסטין, כולל האשמתה בחבירה לתוכנית מערבית נגד הערבים והמוסלמים; ומנגד, קריאה לפלסטינים להכיר בכך שאלה הם גבולות המדינה שהם עצמם דורשים.

הגורמים הפלסטיניים הרשמיים, הן ברש"פ והן בחמאס, נמנעו מלהיכנס לוויכוח ושמרו על שתיקה, שגרמה לכמה מהכותבים לתהות מדוע לא נשמעה מחאה רשמית מצד אש"ף והאם השתיקה היא ביטוי לוויתור של הגורמים הרשמיים על חלום פלסטין ההיסטורית.

למסמך המלא

נביל שעת': "איננו נוטשים את ההתנגדות החמושה"

פרטנרים? נביל שעת' (משמאל), ערפאת ונתניהו.
ויקישיתוף

בדיון אודות המשך דרכה של ההתנגדות שערך נביל שעת' בעזה עם נציגי החמאס, קבע שעת' כי

"אימוצה של ההתנגדות העממית בדרכי שלום, אינה קובעת שיש לוותר לחלוטין על המאבק החמוש... החוק הבינלאומי והמוסר מעניקים את הזכות להשתמש בהתנגדות חמושה, אבל עדיף לנו להתנגד לצבא ולא לתקוף אזרחים..." 

בכך חושף שעת' שוב את העובדה שהשיח המתון של פת"ח אינו שולל את האלימות באופן עקרוני, אלא מבחינה טקטית בלבד. הפת"ח לא שולל את דרכו של הטרור, אלא סבור כי מטרות הארגון יושגו טוב יותר באמצעות שילוב של דיפלומטיה ולחצים תקשורתיים בזירה הבינלאומית. 

בכיר פת"ח: "נעשה הכל למנוע שיחות עם ישראל"

סמל הפת"ח. סרבנות שלום?

סוכנות הידיעות הפלסטינית מדווחת כי על פי העיתון אל-קודס אל-ערבי הפת"ח הכריז על מאבק נגד כל צורה של שיתוף פעולה בין ישראלים לפלסטינים. 
בכיר הפתח חתם עבדל קאדר אישר זאת באמרו כי

"ידעו כולם שאנו נפעל למנוע כל מפגש ישראלי-פלסטיני בירושלים וננסה למנוע כל מפגש מסוג זה בשטחים הפלסטינים בין אם בירושלים ובין אם בתל-אביב. הגישה הרשמית בפת"ח היא למנוע כל סוג כזה של מפגשים"

בכתבה צוין כי פעילי הפת"ח סיכלו פגישה של ה 'קונפדרציה הישראלית-פלסטינית' שנועדה להתקיים במלון אמבסדור במזרח ירושלים. כאשר הנהלת המלון הודיעה כי לא תוכל לערוב לשלומם של המתארחים בשל איומים על חייהם. בוועידה זו התעתדו לנאום שלמה בן-עמי, סרי נוסייבה ואורי אבנרי. 

רשות הפרסום הבריטית הורתה לנציגות הפלסטינית להסיר מפה השוללת את קיומה של ישראל

רשות הפרסום הבריטית הורתה לנציגות הפלסטינית במדינה להסיר מפה המציגה את שטחה של ישראל כ'פלסטין'. כך דיווח האתר JC הבריטי. המפה, שנצבעה באדום, ירוק ושחור - צבעי הרשות הפלסטינית - הופיעה באתר תחת הכותרת 'לגלות את פלסטין'.
יונתן טרנר, ראש המחלקה המשפטית של הפדרציה הציונית הבריטית הודיע כי "יש לשבח את רשות הפרסום על החקירה המוקפדת"
עוד הוסיף כי "לעתים קרובות מידי אנחנו נמצאים בצד המתגונן. ההחלטה האחרונה מוכיחה כי אלו התוקפים אותנו צריכים לשים לב למגרעות שבמחנה שלהם פנימה"


מפות דומות מופצות במערכת החינוך הפלסטינית, אשר בהן אין זכר לקיומה של מדינת ישראל. והשימוש במפות אלו נפוץ מאוד במערכות הרשמיות של הרשות. כפי שניתן להווכח בלקט שלהלן, מתוך אתר 'מבט לתקשורת פלסטינית'.

משרד החקלאות הפלסטיני

משרד ההקדשים:

בנק הרש"פ

איגוד לשכות המסחר

ועדות העבודה למען בריאות

איגוד עיתונאי הספורט

מפה כזו נכללת גם בסמל הפת"ח:

והיא מהווה סמל משמעותי גם עבור המתונים שבמנהיגי הרש"פ