מתוך ההקדמה לפרסום חדש של ממר"י. המסמך המלא כאן.
"מכיוון שאנו מאמינים בשלום, מכיוון שאנו מעוניינים מאוד להיות מתואמים עם הלגיטימיות הבין-לאומית, מכיוון שהיה לנו אומץ לקבל החלטה אמיצה, ולאור העדר הצדק המוחלט; פנינו אל דרך הצדק היחסי, הצדק האפשרי אשר מסוגל לתקן חלק מן העושק ההיסטורי החמור שבוצע נגד עמנו, והסכמנו להקמת מדינת פלסטין על 22% בלבד משטחי פלסטין ההיסטורית, כלומר על כל השטחים שישראל כבשה בשנת 1967."יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, בעצרת הכללית של האו"ם,לאחר הגשת הבקשה לקבלת מדינת פלסטין בגבולות 1967 לאו"ם
"חמאס הסכימה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים תוך מימוש זכות השיבה. זוהי עמדה ששותפים לה באופן כללי כל הכוחות הפלסטיניים וכל הגורמים הערביים והאסלאמיים... פתרון שתי המדינות כולל הכרה בישראל. לנו בחמאס יש עמדה ברורה שהיא אי-הכרה בישראל... יותר ממחצית העם הפלסטיני שייכים לשטחי 1948, הם נולדו שם או שהוריהם או סביהם נולדו שם. לכן הם שייכים לאדמה הזו והם לא חדשים בה, שזה מקרוב באו. הם גורשו ממנה בכפייה. לא יהיה זה הוגן או צודק שתבוא תנועה פלסטינית כלשהי ותכיר בישראל." יו"ר הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, בראיון ליומון אל-חיאת
הקדמה
בטקס פתיחת המשחקים הערביים לשנת 2011 בדוחה (9.12.2011) הוצגה מפה של מדינת פלסטין, הכוללת את הגדה המערבית ורצועת עזה בלבד, משמע, גבולות 1967. מחמוד עבאס נכח בטקס ולא הגיב. הדבר עורר ויכוח ציבורי פלסטיני סביב מפת פלסטין גבולותיה, המלמד על מחלוקת ציבורית סביב שאיפותיו המדיניות של העם הפלסטיני והתנהלותו מול ישראל והקהילה הבין-לאומית. הוויכוח חושף קושי בציבור הפלסטיני – גם בין תומכי הרש"פ – לקבל את גבולות 1967 ולוותר על חלום "פלסטין ההיסטורית". זאת, על אף החתימה על הסכם אוסלו, הכרתו של אש"ף בישראל, דבקותה של ההנהגה הפלסטינית בפתרון שתי המדינות לפי גבולות 1967 והפנייה לאו"ם כדי שיקבל מדינה זו כחברה בו. הוויכוח גם חושף את ההבדלים בתפיסת הרש"פ והחמאס את מושג המדינה בגבולות 1967, ששתיהן מצהירות כי היא מהווה בסיס לתוכנית פוליטית משותפת. אצל הרש"פ זהו חלק מפתרון שתי המדינות והסדר הקבע מול ישראל על כל היבטיו, כולל פתרון בעיית הפליטים, שאותו היא מציגה בשתי נוסחאות מקבילות: האחת, "פתרון צודק ומוסכם" והשנייה, "זכות השיבה של הפליטים לבתיהם משנת 1948." ממול, בכירי החמאס אומרים כי יסכימו למדינה בגבולות 1967 בלי הכרה בישראל, בלי ויתור על זכות השיבה של הפליטים ובלי ויתור על ההתנגדות החמושה.
מפת פלסטין (בצהוב) כפי שהוצגה בטקס פתיחת המשחקים
אמצעי התקשורת דיווחו על סערה ציבורית שהתעוררה סביב הנושא: נמסר על ויכוח סוער שהתפתח בקרב הצופים בטקס פתיחת המשחקים בקטר ועל קריאה של צעירים ערבים להשיב את המשלחות לארצותיהם.ראש המשלחת הפלסטינית למשחקים, דאוד מתוולי, ביקש מהוועדה המארגנת העליונה של המשחקים הבהרה לגבי האירוע. איחוד האיגודים המקצועיים הפלסטיניים דרש התנצלות וקרא לליגה הערבית לחקור את האירוע ולתבוע דין וחשבון מן האחראים. לדברי האיחוד, מדובר במפה בלתי מקובלת, המייצגת הכרה ברורה בישות הציונית וקבלה של התוכנית האמריקאית למזרח תיכון חדש. צעירים פלסטינים פתחו דף פייסבוק שכותרתו: "פלסטין אינה ניתן לחלוקה, קטר". פעילים ירדנים קיימו הפגנת מחאה מול שגרירות קטר בעמאן ובהפגנה אחרת בירדן שרפו פלסטינים את תמונתו של אמיר קטר. תנועת הסטודנטים של הג'יהאד האסלאמי ארגנה הפגנת מחאה בעזה בקריאה להחרים את קטר ולהחזיר ממנה את השגריר הפלסטיני עד שתתנצל על האירוע. מאות המפגינים דרשו שלא לוותר על פלסטין ההיסטורית מן הנהר לים.
אירוע זה עורר שיח עממי פלסטיני בנושא גבולות פלסטין ודרך ההתמודדות הרצויה מול ישראל. מאמרים וכתבות בעיתונים ובאתרי האינטרנט של הרש"פ, חמאס וגופים פלסטיניים עצמאיים, עסקו בלהט בנושא. התגובות התחלקו לשני סוגים: התקפות על קטר בהן נטען כי היא הציגה מפה מזויפת וחסרה של פלסטין, כולל האשמתה בחבירה לתוכנית מערבית נגד הערבים והמוסלמים; ומנגד, קריאה לפלסטינים להכיר בכך שאלה הם גבולות המדינה שהם עצמם דורשים.
הגורמים הפלסטיניים הרשמיים, הן ברש"פ והן בחמאס, נמנעו מלהיכנס לוויכוח ושמרו על שתיקה, שגרמה לכמה מהכותבים לתהות מדוע לא נשמעה מחאה רשמית מצד אש"ף והאם השתיקה היא ביטוי לוויתור של הגורמים הרשמיים על חלום פלסטין ההיסטורית.
