לפי מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת אל-קודס, והתפרסם בעיתון 'הארץ', מתברר כי נכון לשנת 2010, היקף ההשקעה של הון פלסטיני פרטי בישראל נע בין 2.5 מיליארד דולר ל5.8 מיליארד. בעוד שהיקף ההשקעה הפלסטינית בשטחי הרשות עמדה על 1.58 מיליארד דולר בלבד.
 |
| אנשי עסקים פלסטינים וישראלים בכנס בנמל חיפה |
במחקר זה בדק עיסא סמיראת, מאסטרנט מבית לחם, מידע בסיסי שקיבל מלשכות המסחר והתעשייה הפלסטיניות, ועל בסיס שאלונים וראיונות שנערכו על בסיס קבוצה של כ 400 אנשי עסקים, גיבש את מסקנותיו הסוציולוגיות.
לפי הנתונים, כ16,000 בעלי הון ואנשי עסקים מקבלים אשרת כניסה קבועה לישראל, והשקעותיהם – הנעשות הן בתחומי ההתנחלויות, והן בשטחי ישראל 'הישנה' – מתרכזות בעיקר בתעשייה המסורתית ובענף הבניין.
הסיבות לזליגתו של ההון הפלסטיני אל שטחי ישראל רבות. ההגבלות שנאלץ הצבא להטיל על תושבי הרשות, השחיתות הפושה במנגנון הפלסטיני ומערכת משפט חלשה הופכות את ישראל בה מתקיימת אווירת עסקים ידידותית יותר ליעד נחשק.
למרות רצונם של גופים שונים להטיל את האשמה לתופעה זו על ישראל, הסקר שערך החוקר גילה כי 35.3% מהמשקיעים לא רוצים לחזור להשקיע בגדה המערבית, 28.9% טענו שישובו אליה במידה והרשות תנהל את הכלכלה טוב יותר, ואילו 35.8% מתנים את שיבתם בשיפור בתשתיות והקלות בלקיחת הלוואות. מכיוון שמבין שלל גורמים אלו, רק חלק מנושא התשתיות עשוי ליפול באחריות ישראל, הרי שעיקר האשמה על בריחת ההון מוטלת לפתחה של הרשות ומנהיגיה.
מחקר זה מאשש את ההנחה לפיה הנוכחות הישראלית ביו"ש היא טובה גם לפלסטינים. באזורי התעשייה ביו"ש מועסקים לא פחות מ11,000 ערבים תושבי האזור, המשתכרים בסכום הגבוה פי שניים ושלושה מהמשכורת הממוצעת בציבור הפלסטיני.
העובדה שמעורבות הרשות הפלסטינית מזיקה לתושבים עצמם, מוכחת גם כאשר בוחנים את השינויים ברמת הפלסטינים המועסקים בישראל.
 |
| מועסקים פלסטינים בישראל (באלפים) |
כפי שניתן להבחין, מספר הפלסטינים המועסקים בישראל מתנהג כפונקציה הפוכה להתקדמותו של תהליך השלום שהחל באוסלו. מספר זה הגיע לשיא בשנת 1993, ערב החתימה על ההסכמים הללו, ומאז ידע ירידה חדה במשך תקופת שלטונו של המערך, שקידם את שליטתה של הרשות הפלסטינים בערי יו"ש. עלייה במספר זה החלה רק כאשר התחלף השלטון, עם ניצחונו של נתניהו בבחירות 96' אשר ניסה להקפיא את תהליך אוסלו, ולצמצם את כוחה של הרשות.
תהליך השלום שניהלה ישראל בעשרים השנים האחרונות הזיק לשני הצדדים. ולא הביא את הברכה המצופה. כאשר ישראל תחדל מהמרדף אחר השלום, ותתרכז בשיפורם של חיי היום-יום תבוא ברכה לכולם.
